ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית (יט”א) היא מעין ‘אני אחר’ (Alter Ego) של התנועה הציונית. הקימה אותה קבוצה של ציונים לאחר שהקונגרס הציוני השישי (1903) פסל את ‘תכנית אוגנדה’ של הרצל להקים התיישבות יהודית במזרח אפריקה. בכל לבם האמינו הפורשים הללו שזמנו של העם היהודי הולך ואוזל לנוכח הפוגרומים ובשל עוניו ומצוקותיו, ועל כן הקימו הסתדרות משלהם, סייעו ליהודי מזרח אירופה להגר לאמריקה והחלו לחפש בכל יבשות העולם, בכל מקום ואתר, ארץ לעם היהודי. גור אלרואי מספר בספר זה את קורות מסע החיפושים הזה ומתחקה אחר נבכי המחשבה הטריטוריאליסטית מראשיתה, עם פרסום ה’אוטואמנציפציה’ של פינסקר, עד להתפרקות יט”א ולדעיכת הרעיון שעמד בבסיסה. הטריטוריאליסטים ביקשו להחיש את הגאולה גם במחיר ויתור על ארץ ישראל, וסיפורם מעורר שאלות וסוגיות שלא נס לֵחן גם בימינו אנו: מה מרכיב את זהותנו הלאומית? איזו משמעות יש לארץ ישראל בזהות הישראלית? הספר מחפשי מולדת חושף בפנינו פרק מרתק בקורות העם היהודי בראשית המאה העשרים, ובסופו עודנו תוהים: מה היה עולה בגורלו של העם היהודי לוּ הצליחה יט”א והאם היה לטריטוריאליזם סיכוי להצליח היום?