איכרים כבני מלכים: הרעיון הלאומי היהודי בראי המעמד

מיהו ‘היהודי הלאומי’ האידאלי? מדוע אחדים ממובילי הציונות העמידו שלטון אריסטוקרטי ואפילו מלוכני בראש המדינה היהודית האוטופית, ומדוע נעשה אידאל האיכר מרכזי כל כך בתנועה הציונית?

איכרים כבני מלכים: הרעיון הלאומי היהודי בראי המעמד מתמקד בהשפעת רעיונות חברתיים על הלאומיות היהודית בכלל ועל הציונות בפרט בעשוריה הראשונים. ברנס בוחנת כתבים מן השנים 1904-1881 ואירועים מרכזיים שאירעו בתקופה זו ומראה כיצד עוצבו רעיונות לאומיים בהשפעת תפיסות מעמדיות וכיצד ניתן למאוויים חברתיים ביטוי לאומי.

הלאומיות היהודית הצמיחה פרשנויות ותקוות מגוונות. שלל קבוצות בחברה היהודית –ובהן בעלי הון, מהגרים, אינטלקטואלים, סטודנטים ורבנים – העניקו לה משמעויות שונות וראו בה מענה לשאיפותיהן. דרך מאמרים שכתבו בני התקופה, מכתביהם וזיכרונותיהם, האוטופיות שחיברו ואפילו תקנוני אגודות ההתיישבות שניסחו חושפת ברנס את דרכי צמיחתה של הלאומיות היהודית ואת הטשטוש והמתח בין מעגלי זהות ושייכות מעמדיים ולאומיים.

בבסיס האידאלים המעמדיים שאפיינו את התפיסה היהודית הלאומית ניצבה כמעט תמיד התרבות הבורגנית, שהייתה בה בעת מהפכנית ושמרנית, חתרה לשינוי לאומי אך ייחסה חשיבות לשימור מוסדות הדת, לשימור מבנה החברה המרובד ולאליטיזם שלטוני. ואולם, בראשית המאה ה־20 חלה תפנית באתוסים ששלטו בתנועה הלאומית היהודית, ואידאלים פוליטיים מסוג אחר, המושתתים על חשיבה פוליטית וחברתית לא בורגנית ואפילו אנטי־בורגנית, סימנו כיוון חדש בלאומיות היהודית המתפתחת, שבמרכזו הועמדו בשלב זה אידאל עובד האדמה החדש והפועל. הם גילמו בדמותם גאולה גופנית ורוחנית, אישית וקולקטיבית, וסימנו חידוש חברתי ורדיקליות פוליטית וכלכלית.

רעיונות חברתיים שהתפתחו באירופה במאה ה־19 השפיעו על השיח המעמדי והלאומי, היהודי והכללי כאחד. הרעיונות הללו השפיעו ומוסיפים להשפיע על הלאומיות והפוליטיקה היהודית, ועל מדינת ישראל המודרנית עד היום