בין הנודרים ובין הנדרים: פואיטקה, תמטיקה ורטוריקה ביצירת חיים גורי

חיים גורי, בן דור תש”ח, הוא מבכירי היוצרים של הספרות העברית. יצירתו מלווה את החברה הישראלית מאמצע שנות הארבעים של המאה ה-20 עד ימינו. לאורך כל שנות יצירתו מתגלה גורי כמשורר המודע לתפקידה של השירה כגורם ראשון במעלה המעצב את אתוס האומה ואת דיוקנה הרוחני. יצירתו היא חוליה במסורת הגדולה של הספרות העברית החדשה, שנטלה על עצמה את עול ‘הצופה לבית ישראל’, שראשיתו במסורת הנבואית של הנביא יחזקאל, חידושו בסאטירות של יצחק ארטר (אמצע המאה ה-19), והמשכו בשירת יל”ג, ביאליק, גרינברג, שלונסקי ואחרים. עד כה לא זכתה יצירת גורי לדיון מחקרי ומקיף. כאן לראשונה מוגש לקורא ספר הממוקד כולו בחקר שירתו תוך כדי מעקב אחר תהליך התגבשותו כיוצר. מדובר בתהליך ממושך ומורכב של התמודדות עם השפעות המודרה הארץ ישראלית מזה ושירת המדינה מזה. הספר אינו מקיף את מכלול מפעלו הספרותי של המשורר אלא דן בספריו הראשונים (פרחי אש, עד עלות השחר, שירי חותם ושושנת רוחות) ובנושאי מפתח המעסיקים אותו מראשית הופעתו על בימת השירה העברית: מלחמות הקיום של העם היהודי, השואה, זהותו הישראלית-יהודית, עמדתו כ’צופה לבית ישראל’ וכ’צליין חילוני’, דרכי העיצוב של דובריו וגיבוריו וכדומה.