בעולם של נתן זך גם פרצוף מוכר הוא זר: עיונים שונים בשירת נתן זך

שיריו של נתן זך ארוגים ושרוגים ברוח הישראלית ובתרבותה, שפע מחקרים נכתבו על אודות שירתו, ועדיין רב בה הכיסוי על הגלוי: מה הוא יחסה למקום ולזמן הארץ-ישראליים? מהו דיקונו של הדובר-המשורר העולה ומצטיירת מתוך שיריו? מדוע כה רבים הם הדוברים הלא מהימנים בשירתו? כיצד חותרת שירתו תחת הנורמות והמיתוסים המכוננים של תרבות אירופה, של העם היהודי ושל ‘עלילת-העל הציונית’? מהו בעצם העקרון המכונן של שירתו? על שאלות אלה ואחרות מנסה מחקר זה לענות באמצעות עיון קפדני בשירי מפתח בקנון שירתו של זך, בשלושה רבדים של הטקסט: התמטי, הפואטי והרטורי. ראובן שהם חותם בספר זה טרילוגיה של מחקרים העוסקת בתיאור דיוקנו של הדובר בשירה העברית החדשה ומביאה מעין סיפור פרשני לאומי-פרוידיאני, בן שלוש מערכות. המערכה הראשונה: חקר ה’סופר-אגו’ הלאומני-העברי- הציוני בשירת גרינברג; השנייה: חקר ‘האגו’ הציוני- הלאומי בשירת גורי; והשלישית: חקר שירת זך שניצבת כמעין איפכא מסתברא חתרני לאידאולוגיה ולשירה העברית הציונית ובה נחשף, אולי האיד הציוני.