לעמל יולד: שירת אברהם ברוידס, תרע"ט-תשל"ד

שירת אברהם ברוידס לא קנתה לעצמה מעמד של חשיבות בשירה העברית. היא עוררה כלפיה התנגדות לא משום שלא עמדה בקריטריונים אמנותיים רגילים, אלא דווקא משום שהפעילה את כלי ההבעה של השירה בת-זמנה בהתאמה גמורה לאופק הציפיות של בני דורה. ברוידס רתם את שירתו ליעדיה של תנועת ‘הנוער העובד’, בימים שהייתה איגוד מקצועי לוחם. בתנאים שבהם נוצרה לא נדרשה שירתו לשאת את עיניה אל אופק אוונגרדי, אלא להשפיל את מבטה אל היום-יום האפרורי שהצמיח אותה.