דת ופוליטיקה בהגותו של מרטין בובר

ספר זה חושף הגות רלוונטית מאין-כמות לישראל של ימינו. במרכזו מרטין בובר, אחד ההוגים המרכזיים של המאה ה-20, שיהדותו וההומניזם שלו מחשבות את זה, והיסודות של אנשים של המאה ה-20 – הדתי, היהודי והפוליטי – הניבו מחשבה מקורית של אדם שלא היסס לקרוא תיגר על כמות חברתיות ותרבותיות ובהגותו שרטט לפנינו אופק חדש של אפשרויות תאורטיות ומעשיות.

בובר ראה בציונות תנועה עם מסר אוניברסלי, תנועת רנסנס של היהדות שמטרתה חידוש ההומניזם המקראי. נקודת המוצא שלו, הן בהגותו הפוליטיות, החברתיות והדתיות, הן בפעילותו הציונית והפוליטית, הייתה השאיפה לאיחוי הפער בין עקרונות המוסר ובין הפוליטיקה המעשית. איחוי זה אפשרי, אומר בובר, באמצעות שיבה לדמות העברי המק, שראה בעצמו אחראי לפני אלוהים בכל תחומי החיים, ובאמצעות שלילת המעמד המוחלט שרבים מייחסים לאלילי שעות כמו מדינת הלאל המודרנית והקפיטליזם, העלולים להשעות את המוסר. . במלאכת מחשבת ארג בובר את תפיסתו בשלל נושאים בפילוסופיה הדיאלוגית שפיתח והביאם לידי ביטוי גם בפועלו הציבורי והפוליטי. .

פעילותו ההגותית והספרות של מרטין בובר נמשכה יותר משישים שנה ומקיפה תחומי דעת רבים ומגוונים, החל בתאולוגיה, פילוסופיה, חקר המקרא וחסידות , תולדות הנצרות ומיסטיקה יהודית וכללית, וכלה בספרות, שירה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה וחינוך. בכתביו הוא ביקש להגשים רעיון דתי-מוסרי ולהשפיע על המצב הפוליטי והחברתי .

מתוך הבנה עמוקה של בובר על שלל ענפיה מחשבת ותפניותיה, שלום רצבי מחבר במדבריו בין העולמות לעסקים עסקיים בהם בובר ומציגם בתור . . הוא מצביע על השינויים שחלו בתפיסותיו של בובר עם הזמן ומותח קווי נביעה והשפעה, השקה והבחנה בינו ובין הוגים בני זמנו כמו הרמן כהן וגרשם שלום.

הגותו של בובר לא הייתה ספונה בתוך עצמה אלא ביקשה להתקיים מתוך דיאלוג ומתוך הכרה בחשיבותו של שיח, ביקשה להישמע ברבים ולהשפיע על הפוליטיקה ועל הפוליטיקה.