הזז: סיפור, חיים

האומנם מילאה הספרות העברית תפקיד מרכזי בתחיית העם היהודי במאה ה־20? אילו מחירים שילם סופר עברי שביכר את ירושלים על פני תל אביב ונמנע בעקביות משיוך אל חבורות ספרותיות? מה מביא סופר יהודי רוסי לייחד שנים רבות מעבודתו לכתיבה על יהודי תימן וארצות האסלאם? בספר זה נעשה ניסיון ראשון להתחקות על חניכתו הרוחנית והתרבותית של אחד מגדולי הפרוזאיקנים העברים במאה ה־20, הסופר חיים הזז (1973-1898), החל בילדותו בבית חסידי באוקראינה, דרך נדודיו בימי המלחמה והמהפכה ברוסיה ובצרפת עד עלייתו ארצה ומגוריו במחיצת עולים מארצות האסלאם. ה’עולמות’ הבדיונים המרובים שיצר הזז נפרסים על פני מרחבים שונים ומרוחקים זה מזה של החיים היהודיים בגלות ובישראל, ובהעלאתם יש משום יומרה נועזת למדי להעמיד דיוקן של היהודי באשר הוא. הזז ראה בכתיבתו המשך למפעל הגדול של ספרות התחייה העברית, ולא חדל להאמין בכוחה של הספרות כסוכנת של שינוי ותיקון החברה והאדם גם בערוב ימיו, כשהיה עֵד לפיחות שחל במעמדה. התקדשותו לכתיבה ומסירותו לפיתוח המעבדה הספרותית שלו הביאוהו שלא לחרוג מגבולות הכתיבה הבדיונית עד לשנות החמישים. רק אז היה למשתתף פעיל בחיים הציבוריים של הרפובליקה הספרותית, ונתן לראשונה ביטוי פומבי חוץ־ספרותי לעמדותיו בענייני השעה. איתמר דרורי שוזר אלה באלה פרטי מידע ביוגרפיים וביביליוגרפיים, ומנסח בעזרתם הבחנות סוציו־תרבותיות הנוגעות אל תמונת עולמו של מספר עברי גדול. כל אלה חוברים יחד לכדי מסמך מרתק של סיפור חיים שטרם סופר עד היום – סיפורו של חיים הזז.