מניצנה עד אילת: סיפורו של הנגב הדרומי, 1957-1949

זאב זיוון מביא בספר זה את סיפורו, המחבר בין היכרותו הממושכת עם הנוף, עם היישובים ועם האנשים בארץ הנגב ובין הכלים המדעיים המחקריים שרכש עם השנים. הספר מניצנה עד אילת מתמקד בעשור אחד ובאזור אחד: העשור הראשון למדינת ישראל ואזור הנגב הדרומי. הספר פורש תיאור גאוגרפי היסטורי של ראשית ההתיישבות הישראלית בחבל הנגב, מהיישובים הכפריים שבו ועד עיירות העולים. הוא מספר על נמל אילת ועל מפעל תמנע, על סיירת 30 ואבטחת דרכי התחבורה בנגב, ועל חזונו של חגי אבריאל, מייסדם של קיבוץ שדה בוקר ועיירת המכרות הקואופרטיבית מצפה רמון. אפשר גם לקרוא בו קטעי יומן של מדריך עולי רומניה, שהיו המתיישבים הראשונים בתל ירוחם ומחלוצי ההתיישבות העירונית ברמת הנגב. אך לא רק סיפורי הצלחה מובאים בספר. לצד הישגו של הגדנ”ע בבאר אורה מתוארים כישלונותיו של השח”ל (שירות חלוצי לישראל) שהקימה מפא”י, ולצד סיפורי ההצלחה של קיבוץ שדה בוקר והיאחזות הנח”ל עין ע’דיאן, לימים קיבוץ יטבתה, מוצגות חווֹת הדעת הלא מעודדות של יוסף ויץ מהקרן הקיימת ושל מיכה טלמון מחבל הנגב בסוכנות היהודית על סיכויי הקיום של יישובי רמת הנגב. בספר זה מובא סיפורו של הנגב הדרומי כסיפור של התמודדות אנושית, אידאולוגית ומעשית.