בעשור האחרון הציבור המזרחי בישראל, ובייחוד מעמד הביניים, התקדם בעקביות בזירות רבות של החיים החברתיים: הכלכלית, הפוליטית והתרבותית. ואולם, השיח הציבורי והאקדמי בנושא ממאן לעסוק במגמה חיובית זאת וממשיך להתמקד בפוליטיקת הזהויות ובמרחבים שבהם מזרחים עדיין סובלים מאפליה וממחסור בהזדמנויות.
עומדים בפני עצמם הוא הזמנה לשחרר את הדיון על מזרחיוּתּ מנקודת המבט הדיכוטומית של ‘ישראל הראשונה’ ו’ישראל השנייה’ באמצעות עיון בארבעה מקרי בוחן הקושרים בין מוֹבֹּיּליות חברתית של מזרחים לתהליכי פיתוח עירוניים: צמיחתו של מעמד ביניים מזרחי באשדוד, פועלם של ‘מתווכים עירוניים’ בני דור 1.5 לעלייה המזרחית ביבנה, הקמתה של התזמורת האנדלוסית הישראלית והעברת האחריות על ‘פסטיבל עכו הבין-לאומי לתיאטרון אחר’ לידי אנשי תרבות בני העיר.
על בסיס מחקרים אמפיריים ובכתיבה אישית לא מתנצלת, מירב אהרון-גוטמן מותחת ביקורת נוקבת על שיח הדיכוי, ומזהירה מפני העיוורון המחשבתי הטמון בו. המציאות, אם רק נסכים להרים את ראשינו ולהביט בה, כבר מראה אחרת.
|
|
