הספר דן בתגובתה של תנועת אגודת ישראל בארץ ישראל לשואת יהודי אירופה בשנים 1942–1945. משלהי 1942 כינוסי האבל, התפילה והזעקה שארגנה אגודת ישראל, הכותרות בעיתוניה והמאמרים והנאומים של דבריה קראו לדעת הקהל ולמנהיגי היישוב והסוכנות היהודית לפעול להקמת הוועד. בפעילות זו תרמה אגודת ישראל תרומה נכבדה להקמתו של ועד ההצלה היישובי. הופעתה הציבורית של אגודת ישראל בארץ לנוכח אירועי השואה אופיינה בעיקר בפעילותם של הרב יצחק מאיר לוין ושל בנימין מינץ בתוך תנועתם ובוועד ההצלה היישובי. נדבך חשוב ביותר בפעילותם היה שיתוף הפעולה שלהם עם נציגי אגודת ישראל בחוץ לארץ, ובראשם חיים ישראל אייז בשווייץ ויעקב גריפל בטורקיה. עם זאת, ההתקרבות ליישוב ולמוסדותיו החלישו במידת מה את ניסיונות ההיבדלות של אגודת ישראל מהאתוסים הציוניים של היישוב. הבולט בניסיונות היבדלות אלה היה מיעוט ההתבטאויות של מנהיגי אגודת ישראל בעניין מרד גטו ורשה. התנועה לא פיארה את גבורת הלוחמים, ובהם גם חבריה, ולא שרה להם שירי הלל, ובכך נמנעה מלאמץ לה אחד מהחשובים שבאתוסים הציוניים.
איחוד מפולג: הברית העולמית של מפלגת פועלי ציון, 1920-1907
1 × ₪61.60 
במהרה בימינו... תמורות ביחסו של הציבור הדתי-לאומי להר הבית
1 × ₪54.60 
