היה רע לתפארת: לינה משותפת – פוליטיקה וזיכרון

הלינה המשותפת הייתה נדבך מרכזי בשיטת החינוך הקיבוצית. אף שחלפה מן העולם, היא עודנה קיימת בשיח הציבורי בישראל, בתקשורת, בסרטים, בספרים ובמחקרים, וכמובן בזיכרונותיהם של בוגריה. בספר היה רע לתפארת תמה חלפין בוחנת את המאבק שניטש על דמותה ומשרטטת את הדימויים הסותרים של הלינה המשותפת: מתיאורה כטוב בעולמות, דרך אלו הרואים בה ניסוי או מעבדה, עד טענות על הפקרה, על הזנחה ואף על התעללות בילדים. חלפין אינה שואלת כיצד ראוי לגדל ילדים או אם הלינה המשותפת הועילה או הזיקה למי שהתחנכו בה אלא עוסקת באופן ששאלות אלה חוזרות ונשאלות. היא מנתחת בסכין מנתחים אנתרופולוגי את עיצוב זיכרון הלינה המשותפת כדימוי ציבורי וכזיכרון פרטי, ובוחנת כיצד אימוצם של מונחים פסיכולוגיים כמו ‘טראומה’ ו’הדחקה’ מעצבים הן את הנרטיב האישי והן את הזהות הקולקטיבית של ‘קרבנות הלינה המשותפת’. מ’מלחמות הזיכרון’ הניטשות על דמותה של הלינה המשותפת מהדהד גם היחס לקיבוץ בחברה הישראלית; יחס זה נע בין התרפקות נוסטלגית לביקורת נוקבת, בין שברו של חלום לשמחה לאיד. היחס אל הלינה המשותפת משקף אפוא תהליכים מרכזיים בחברה הישראלית בימינו – ירידת קרנו של האתוס הקולקטיבי־סוציאליסטי, מצד אחד, עלייתו של אתוס אינדיבידואלי נאו־ליברלי, מצד אחר, והשפעתם הכוללת של האתוסים הללו על עיצוב זיכרון וזהות. היה רע לתפארת הוא אפוא ספר על הלינה המשותפת ובה בעת זהו ספר על השיח הפסיכולוגי ועל מקומו בתרבות העכשווית.