הניהול הטכנוקרטי של מומחים מקצועיים חודר בשנים האחרונות גם לפירמות וארגונים קטנים יותר, לקהילות ולפרויקטים מקומיים, בעיקר לאלה הנמצאים במצבי משבר. לחשיבה הניהולית החדשה השפעה מרחיקת לכת על שינוי דפוסי החיים של האזרחים, העובדים או החברים בחברות המנוהלות ועל שינוי חלוקת הכוח והתגמולים ביניהם. שינויים אלו מבטאים את המתח בין שליטת המומחים בידע האסטרטגי הנדרש לניהול חברה מורכבת ובין הדרישה הדמוקרטית להשתתפות פעילה ושוויונית של האנשים בניהול חברתם וחייהם. החברה הקיבוצית, בעלת האתוס הכפול של שוויון חברתי מרבי ושל קִדמה ופיתוח, היא בבחינת מעבדה יוצאת מן הכלל לבחינת השפעות סותרות אלו וללימוד מנגנוני השינוי הפועלים במצבי המשבר שקיבוצים רבים שרויים בהם בשני העשורים האחרונים. ספר זה בודק בשיטות מגוונות את מקומם של מומחי הניהול בטרנספורמציה שהקיבוץ עובר בתקופתנו, לאחר שהוא מציג לפנינו את הרקע המדעי וההיסטורי לפרשנותו. מסקנותיו תורמות להבנת ההתפתחויות בחברה הקיבוצית ומאירות תופעות מוכרות בתחומים רבים אחרים בחברה הישראלית ובעולם בכלל כיום. האם מסקנות אלו יצליחו להפיג את הדאגה שמעוררת חברה טכנוקרטית, או שמא הן יוסיפו עליה דווקא?