אי של שוויון: כיצד ניסו בתי הספר הדו-לשוניים לשנות את ישראל וכיצד שינתה ישראל אותם

האם ניתן ליצור בישראל, המוגדרת כמדינת הלאום של העם היהודי, מסגרת יהודית-ערבית שוויונית? הספר אי של שוויון בוחן את מידת מימושו של חזון בתי הספר המשותפים ליהודים ולערבים מאז יסדה עמותת ‘יד ביד’ לחינוך דו-לשוני את בית הספר הראשון ב-1998. במרכז הספר עומדת השאלה אם חינוך משותף הממוקד בחתירה לשלום ולשוויון משפיע על המציאות שמחוץ למוסדות החינוך, כפי שקיוו מייסדיהם, או שמא עוצמת הסכסוך הישראלי-פלסטיני הופכת גם את המרחב הבית ספרי המשותף לזירה של עימות. מסקנתו של המחבר, ד”ר אמין ח’לף, היא כי פערי הכוחות בין קבוצת הרוב היהודית לבין קבוצת המיעוט הערבית אינם נעלמים במסגרות החינוך המשותפות והשפעתם של בתי הספר המשותפים על ההווייה הישראלית עדיין מוגבלת למדי. ואף על פי כן, הוא מראה כי החינוך המשותף הניב גם פירות, ועצם הרצון לקיים שותפות שוויונית דרך מסגרות חינוך הוא בעל פוטנציאל להשפעה סביבתית חיובית גם אם טרם מומש במלואו. מעבר להתחייחסות לבתי ספר דו-לשוניים בישראל, הספר תורם גם להבנת העקרונות החינוכיים של התפיסה הרב-תרבותית ומציג כלים לפענוח הדינמיקה של יחסי רוב ומיעוט